הפנים מאחורי העיצובים - SARITA.DESIGN מארחים את מינה בן נון

"יש בי ציידת. אצלי הדברים מתחילים בלצוד חומרים".

מינה היא אמא לשני בנים.

הסטודיו שלה ממוקם בעוספיה בשכונה המערבית.

היא בעלת תואר בריפוי ללא תרופות.

רוקחת משחות טבעוניות, ריפוי בדיבור ובמגע.

העסק של מינה נוצר מתוך שנה וחצי, בה היא קיבלה את ההחלטה פשוט לא לעשות כלום..

"עבודה עם אנשים היא שוחקת לפעמים וקצת הלכתי לאיבוד. מתוך ה"לא לעשות כלום" התפתחה השיטה של "צורפות בנייר". יום אחד של חורף, ישבתי על המחשב ושיחקתי קלפים, פתאום הרגשתי משהו בבטן, כמו התהפכות כזו ואחריה הדהוד".

"התחילו להגיע אלי הבנות, והבנתי שאני צריכה להעביר את הידע הזה של הצורפות בנייר הלאה! המרתי את חדר העבודה שלי לסטודיו והתחלתי להעביר סדנאות. היום יש לי גם סדנאות סטודיו וגם סדנאות מוקלטות שאנשים יכולים לעשות על המחשב הביתי שלהם ואפילו בטלפון".

מי המעצב / האמן האהוב עליך ולמה?

אני אוהבת את ALEX SEPKUS הוא מעצב תכשיטים מניו יורק. הוא יוצר דברים מטורפים מזהב ואבני חן.

הוא מעורר בי השראה! גם כי הוא עושה דברים מאוד צבעוניים ולא חוזר על עצמו, הוא מאוד יצירתי ויוצר דברים מורכבים.

מה הדבר שאת הכי אוהבת בעבודה שלך?

אני אוהבת את היצירה ואת העבודה עם אנשים. אני עובדת בעיקר עם נשים, אך לאחרונה פתחתי קבוצה של גברים, וזה פשוט מדהים כי הם מאוד טכנולוגים ואני עפה איתם.

יש בעבודה הזו הרבה מורכבות ותהליכים. אני קוראת לזה - "להסיט את הוילון", כלומר כשאנחנו לומדות ליצור תכשיטים, אז יש את הטכניקה ויש את המיומנות.

הטכניקה פשוטה וזו הטכנולוגיה, אבל המיומנות היא נרכשת וזוהי האבולוציה.

לדוגמא: כשאנחנו רוצות לגזור 3 חלקים שווים שישבו אחד על השני בדיוק, אנחנו צריכות 3 דברים: לשלוט במספריים, להיות ב-90 מעלות מול החומר ולגזור את הקו ולא ליד - נשמע פשוט, אך יכול להיות מאוד מאתגר!

ולמה? כי זה דורש מאתנו לשחרר את "הסוסים הדוהרים" בתוך הראש שלנו, להיות בכאן ועכשיו, לשחרר תלות בתוצאה ולא לפחד מהחומר.

על אותו משקל, ההדבקה דורשת מאתנו לקחת אחריות.

זה בעצם היה המסר שקיבלתי, לפני מעל עשור, כששיחקתי קלפים על המחשב.

המסר דיבר על זה שבמשך שנים עבדתי עם אנשים אחד על אחד, דרך הפחד והכאב.

ועכשיו קיבלתי את השיטה הזו, כדי לעבוד עם קבוצות של אנשים, כדי להתפתח בקלות ודרך השמחה :)

מהיכן את לוקחת השראה באומנות שלך ?

מבחינתי ההשראה מתחלפת.

בהתחלה הייתי נוסעת לתל אביב, קונה אבנים ועושה תכשיטים.

עם הזמן ובעיקר בגלל שבכל פעם שחזרתי לקנות עוד אבנים שרציתי או שהלכו לי טוב בעבודה לא מצאתי אותם שוב, כי כבר אין כאלו.. זה גרם לי להרפות ולעצב מחומרים אחרים, שאני יכולה ליצור לבד.

התחלתי ליצור לעצמי דמויי אבנים מעיסת נייר וצבע מעורבבים יחד.

השפירית עשויה מחוט זהב, כנפיים מנייר וענברים.

שילוב מדהים ואנרגטי - הענברים ידועים כמושכים את הכאבים מהגוף.

תקופת הקורונה ממש הדליקה את היצירתיות שבה, והייתה מהפך מבחינתה

קודם כל השקט בסגר הראשון היה מיוחד, והרגיש כמו, הפרדה בין טפל לעיקר.

וגם לי בחיים האישיים היו המון שינויים.

שנים הייתי בזוגיות שנייה וגרתי בעתלית. היום אני גרה לבד בעוספיה, על הר הכרמל. העברתי את הסטודיו וגם את עצמי. זו תקופה מיוחדת, שיכולה להיות גם כואבת וגם מפחידה לפעמים. תקופה שבהחלט דורשת ממני לשחרר תלות בתוצאה ולהיות בכאן ועכשיו...

טיילתי הרבה בטבע ובחוף הים והתחלתי לאסוף זכוכיות שנשברו ועברו עליהם שנים של מזג אויר

או בקבוקי בירה שבורים שנחשבים לזבל, עוצבו על ידי הטבע והיום אני יוצרת איתם תכשיטים מרהיבים, "כמו של המלכה אליזבט".

וואו איזו השראה זו הייתה בשבילי – ממש פריצת דרך!

פתאום ראיתי את כל התכשיטים שעשיתי עד היום כחיקוי, אבל פה אלו היו כבר עיצובים שלי.

היום אני כבר יוצאת מגבולות התכשיטים.

משלבת עם הזכוכיות גם חתיכות עץ ויוצרת תכשיטי קיר.

מבחינתי היום השמיים הם כבר לא הגבול, כי אין גבול...

בימי שלישי למינה יש מפגש זום קבוע עם התלמידות שלה והמטרה היא השראה!

שם אנחנו נפגשות ועובדות יחד, כל אחת במקומה בארץ וליד שולחן העבודה שלה.

אנחנו משתפות בחומרים, בעבודות שעשינו, בדברים שמצאנו, רעיונות וחומרים חדשים..

וגם כמובן בסיפורים אישיים - בוכות יחד, אך הכי הרבה צוחקות יחד.

טבעת מטבע עתיק, עשויה מחלק פלסטיק משרשרת שעלתה רק 10 ש"ח !

למה חשוב לי להדגיש לכן את זה? כי דווקא הדברים הכי פשוטים, ללא ערך כספי גבוה, יכולים להיראות "מיליון דולר"

עם עיבוד וטיפול נכון של הנייר

החלום המקצועי של מינה כרגע הוא לעבוד עם מוחות צעירים.

היא שואפת לחיות בשמחה, אהבה ובהכרת תודה.

בעתיד הלא רחוק, היא הייתה רוצה לראות את עצמה מעבירה סדנאות אומן בבתי ספר לאומנות ברחבי הגלובוס. מכירה אנשים, נפגשת עם מוחות צעירים - ובעיקר נותנת מעצמה.